רעב מיני בנישואים: למה זה קורה ואיך מתמודדים
בקצרה
- רעב מיני הוא מצב שבו אחד מבני הזוג מסורב באופן עקבי בניסיונותיו לקרבה - ומפתח תחושת דחייה מתמשכת.
- מחקרי MRI הראו שדחייה רגשית מפעילה את אותם אזורי כאב במוח כמו פציעה גופנית - כלומר זה ממש כואב.
- האדם עם החשק המופחת הוא זה שמנהל את היחסים בנושא הזה - לעיתים בלי שהוא מודע לכך.
- זוגות שנשואים 20 ו-30 שנה שמעולם לא דיברו על סקס הם המקרה ברירת המחדל, לא היוצא מן הכלל.
- הפתרון אינו בתדירות אלא בשיחה - וזה אפשרי בכל גיל ובכל שלב של הקשר.
מה זה בכלל הרעבה מינית?
הרעבה מינית היא מצב שבו אחד מבני הזוג מסרב ודוחה באופן קבוע את ניסיונות החיזור המיני של השני - ונוצר מצב שבו המסורב מרגיש דחוי רוב הזמן, ובכל זאת מצופה ממנו לתפקד בקשר המונוגמי כראוי.
זה לא רק עניין של "כמה פעמים בשבוע". זה עניין של הרגשה. הצד הזקוק לסקס לא זקוק רק לאקט הפיזי - הוא זקוק לתחושה שהוא רצוי, נאהב ומחובר. כשהבקשה נדחית פעם אחר פעם, נשארים עם תחושה מצטברת של חוסר ערך זוגי.
כמטפל זוגי, אני נחשף לתחושות אלה בעיקר בשיחות אחד על אחד עם גברים. אני מסייג מיד: זו לאו דווקא בעיה ששמורה למין הגברי בלבד. תשוקה מופחתת אצל גברים היא אחד הסודות השמורים והפחות מדוברים. אבל המגמה הסטטיסטית, לפי מה שאני רואה בקליניקה, היא שגברים מציפים את הנושא יותר מאשר נשים.
למה זה קורה?
מה שמייצר בעיקר את הפער הזה הוא חוסר ההכרה של אחד מבני הזוג ברצונו של השני לחוש רצוי, נאהב ומחובר. סקס הוא לא "כולה סקס" - הוא מקור לקשר, מקור לאהבה, מקור לחיבור רגשי. לא בכדי הדבר מוגדר כ"יחסי מין" - אלו יחסים כמו שאר היחסים שאנו מנהלים, רק שהפעם הם מתנהלים באמצעות המין כפועל יוצא של אהבה, תשוקה וקרבה.
יש לא מעט אנשים בעלי תפיסה מוטעית לפיה לנשים יש ליבידו נמוך וצורך מופחת בקיום יחסי מין. אבל המציאות שאני רואה בקליניקה מורכבת בהרבה. נשים רבות מספרות על חשק שדועך לא בגלל חוסר משיכה - אלא בגלל תחושה מצטברת של זלזול וחוסר תקשורת במהלך היום. גברים, בהקבלה, מאבדים חשק בגלל לחץ עבודה, חרדות ביצוע, או הרגשה שהם "כדור הרצפה" של המשפחה.
נקודה חשובה אחת שלא מדברים עליה
נקודה חשובה שצריך להבין: האדם 'המרעיב' במערכת היחסים הוא זה שבפועל מנהל אותה. הוא אינו פועל בהכרח מתוך מניפולציה. אבל בן או בת הזוג שאינם זקוקים למין הם אלה שבסופו של יום קובעים את שגרת התדירות של היחסים - לא תוך הסכמה משותפת, אלא דרך סדרת תגובות וסירובים.
במערכת יחסים נורמטיבית, מתקיימות שיחות רבות סביב החלטות חינוכיות, כלכליות, או ניהול הבית. בתחום הסקס, לא מתקיימות שיחות. כמטפל אני מכיר זוגות שנשואים 20-30 שנה ומעולם לא שוחחו ביניהם על סקס. אפילו פעם אחת. אפילו לא ברמז.
סוגיה נוספת: כשבן או בת זוג אחד/ת מחליט/ה שאין סקס - אבל מצפה שהשני יקבל את זה, יכיל את זה, ויישאר מונוגמי ונאמן. זו ציפייה לא הוגנת. זה מצב שמכניס את הקשר לסכנה ופותח פתח לגירושין.
הסיפור של אלון
אלון הוא גבר שהגיע אליי לקליניקה במסגרת טיפול זוגי. אלון סיפר לי שחלון ההזדמנויות היחיד שיש לו לקיים יחסי מין עם אשתו מתקיים בימי שישי בין השעות 22:00-00:00.
"זו הסיטואציה היחידה שבה אשתי עשויה להסכים ליחסי מין", הוא מספר. הוא יודע מניסיונות עבר שבכל יום אחר בשבוע ובשעה אחרת, הוא לא יכול "להפריע" לה בעניין.
כשאלון העלה את הנושא בפני אשתו בקליניקה, היא הגיבה במבוכה ובהסכמה לדברים. כששאלתי את אלון מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, הוא תיאר את הדברים הבאים: היא נרדמת והוא נשאר ער במיטה. הוא מרגיש מסורב. מושפל. שואל את עצמו האם אשתו עדיין נמשכת אליו. האם היא עדיין אוהבת אותו. האם היא מרגישה אליו כמו שהוא מרגיש כלפיה.
"מבחינתו, כשהוא שוכב לצידה הוא חווה את אחד המצבים הבודדים ביותר".
בתשובה ענתה לו אשתו שהיא מעולם לא חשבה על ההרגשה שהוא עובר. שהיא לא הבינה. שהיא תשנה את התפיסה וההתנהלות שלה.
זו הייתה הפעם הראשונה שבני הזוג מצאו את עצמם משוחחים על הנושא. הפעם הראשונה שבת הזוג הבינה מה עובר על בן זוגה. אחרי שנים של נישואים.
איך זה מסלים?
גברים רבים טוענים שברוב המקרים, כשהם מנסים ליזום סקס, הם נענים בתירוצים שמטרתם למנוע מהדבר להתקיים. בכך הם מפתחים בהדרגה תחושה שבת הזוג שלהם "עושה להם טובה" - וזו כשלעצמה הרגשה נוראית.
לפעמים ניסיון להגיע לאינטימיות נענה בניהול חשבון זוגי:
- "כל השבוע לא עזרת לי עם הילדים".
- "כל השבוע לא היה לי עם מי לדבר".
- "כל השבוע הגעת מאוחר הביתה".
הצד שביקש אינטימיות מגיב ברוגזה. הדברים זורמים למריבה. וכל אפשרות לקשר וקרבה אינטימית מתרחקת.
מה שקרה בסיטואציה הזו הוא שאחד מבני הזוג הגיע עם רצון לקרבה, ופגש את השני שהיה מוצף תסכולים ואכזבות שלא טופלו. לא הייתה שיחה נקודתית בנושא - וברור שזה לא קשור ישירות למין. אבל החשבון הזוגי נסגר במיטה.
מה אומרים מחקרים?
הרצון לכמיהה, רגש ואהבה גדול אצל מרבית בני האדם - אפילו מהרצון למזון ומחסה.
בדיקות באמצעות מכשיר MRI הראו שאנשים שחוו גירושין או דחייה מאהוביהם - סבלו מסימפטומים דומים, ברמת המוח, לאלה שסבלו מכאבים פיזיים. כלומר: דחייה רגשית מפעילה את אותם מסלולי כאב במוח כמו פציעה גופנית.
על הקשר בין דחייה רגשית למוח, ועל מחקריה של ד"ר לואן ברינזנדיין מאוניברסיטת קליפורניה על פערים בין גברים לנשים בתקשורת - הרחבה בכתבה על למה רוב הזוגות סובלים מאותה הבעיה.
איך מתמודדים?
בססו מערכת יחסים אמפתית מחוץ למיטה
כדי לבנות מערכת יחסים טובה, שני בני הזוג צריכים ליצור שותפות שמבוססת על אמפתיה כלפי האחר. להיות קשובים. לבלות זמן יחד. ליצור קרבה - לפני שהיא תידרש בחדר השינה.
הרבה זוגות חושבים שהבעיה היא ה"איך" של הסקס. בפועל הבעיה היא ה"מה לפני". בני זוג שלא צוחקים יחד, לא יושבים יחד על הספה, לא משתפים בחוויות היום - לא יגיעו פתאום לקרבה במיטה.
אל תשתמשו בסקס כנשק יום הדין
אסור לבן או בת הזוג להשתמש ביחסי המין ככלי לניהול כעסים וסגירת חשבונות. גם הצד "המרעיב" וגם הצד שמבקש - אסור להם להשתמש במין כמקל וגזר.
בכוחם של יחסי המין לסייע ליצור אינטימיות ולהביא לשינוי חיובי בקשר. הם יכולים לעודד שיח שיטיב עם שני הצדדים ויעזור לפתור קונפליקטים. אבל זה רק כשהם לא הופכים לשדה קרב.
אל תזלזלו בצורך של בן הזוג לקשר - בכל צורה
כשבן או בת הזוג שלכם מבקש לשתף אתכם בחוויה שעבר, במאמר שקרא, או בשיחה - הקשבה היא חלק מהאינטימיות. דחייה כואבת. לא רק במיטה.
אם אתם מרגישים שאתם הצד עם הליבידו הגבוה יותר, אל תניחו שהשני "סתם לא רוצה". אם אתם הצד עם הליבידו הנמוך יותר, אל תניחו שהשני "עושה מזה עניין". שוחחו על זה.
על מה השיחה הזו צריכה להיות?
נשים רבות העידו לי בקליניקה שכשהן נעתרו לבקשת בן הזוג - גם כשלא היה להן חשק בהתחלה - ברגע שהיו "שם" הן חוו קרבה, אינטימיות וסיפוק. ולפעמים אלה היו השיחות הטובות ביותר שהיו להן, שנוצרו מתוך הקרבה.
זה לא קריאה ל"להתאמץ" כשלא בא לכם. זו קריאה להבין שלפעמים ההכרה בצורך של בן הזוג היא ההתעלות, ההבנה, האמפתיה - של קשר בריא, מכיל ואוהב.
אהבה זה מהלב. זוגיות זה מהראש.
למי מתאים תהליך טיפולי בנושא הזה
חלק גדול מהזוגות שמגיעים אליי לקליניקה על נושא של הרעבה מינית מעדיפים פרטיות מוחלטת - בלי קליניקה, בלי חניה ציבורית, בלי לחצות מבואה משותפת.
לשירות "על הספה" - תהליך הטיפול הדיסקרטי שאני מציע - אני מגיע לזוגות הביתה. הסביבה מוכרת. הדיסקרטיות מלאה. עבור נושאים אינטימיים זה לעיתים ההבדל בין זוג שמתחיל תהליך לבין זוג שדוחה את זה עוד שנה.
שאלות נפוצות
מה זה הרעבה מינית בנישואים?
הרעבה מינית היא מצב שבו אחד מבני הזוג זקוק ליותר סקס ויותר מגע פיזי, בעוד שהשני אינו מבין את הצורך ולעיתים אף דוחה אותו באופן קבוע. הצד המסורב מרגיש דחוי, מושפל ולא רצוי - בעוד שמצופה ממנו להישאר נאמן ומונוגמי.
איך לדבר עם בן או בת הזוג על סקס?
מתחילים שיחה במקום נייטרלי, לא במיטה ולא אחרי מריבה. מתארים את ההרגשה שלכם בלשון "אני" ולא בלשון האשמה. מדברים על קשר, חיבור וקרבה - לא רק על תדירות. רוב הזוגות שמגיעים אליי לקליניקה מעולם לא קיימו את השיחה הזו, וזה לרוב הצעד הראשון.
האם הרעבה מינית מובילה לגירושין?
במקרים רבים - כן. הרעבה מינית מתמשכת שוחקת את האינטימיות, את החברות בין בני הזוג ואת האמון. כאשר אחד הצדדים חי בתחושה מתמדת של דחייה, הוא מגיע בסופו של דבר למקום שבו או בוגד או מבקש לפרק את הבית. זו אחת הסיבות הבולטות ולא המדוברות לגירושין.
מה אומר מחקר MRI על דחייה רגשית?
בדיקות באמצעות מכשיר MRI הראו שאנשים שחוו גירושין או דחייה מאוהביהם הציגו אותם דפוסי פעילות במוח כמו אנשים שסבלו מכאב פיזי. במילים אחרות - דחייה כואבת באותם מסלולים עצביים כמו פציעה גופנית.
האם השירות "על הספה" מתאים לזוגות שלא רוצים לבוא לקליניקה?
כן. "על הספה" הוא שירות הטיפול הדיסקרטי שלי - אני מגיע אליכם הביתה, ללא חשיפה ציבורית, בסביבה שמרגישה לכם בטוחה. הוא במיוחד מתאים לזוגות שעוסקים בנושאים אינטימיים ומעדיפים פרטיות מלאה.
לסיום
אם הגעתם עד כאן, סימן שזה כואב. וזה בסדר שזה כואב - זה אומר שאכפת לכם.
הרעבה מינית בנישואים היא נושא שאפשר לעבוד עליו. לא בזריזות, לא בקסמים - אבל גם לא בעוד עשרים שנה של שתיקה.